דיכאון, לא מה שחשבתם

כשאנחנו חושבים על דיכאון הרבה פעמים אנחנו מדמיינים לעצמנו, שאדם שנמצא בדיכאון בטח לא יכול לקום מהמיטה, לא מתקלח, לא אוכל. בקיצור אדם שאינו מתפקד. אבל האם כך הדבר תמיד?

רבים מאיתנו לא מודעים לכך שקיימים לא מעט מצבים בהם אנשים יכולים לתפקד באופן נורמטיבי, לעבוד, ללמוד, לנהל זוגיות, לגדל ילדים, לפגוש חברים. אך הם מתארים חוויות חיים של דכדוך תמידי, היעדר שמחת חיים, חוסר עניין והנאה, חוסר שייכות, רגשות אשמה, חוסר ביטחון והערכה עצמית נמוכה, פסימיות, ביקורת עצמית נוקשה מאוד, עצבנות. הם קמים כל בוקר ומרגישים בודדים, העולם שלהם צבוע באפור. הם אומנם קמים מהמיטה כל בוקר אבל הם מתעוררים כל פעם מחדש לתחושות של היעדר תקווה ולרוב רואים ומפרשים את המציאות בצורה חד ממדית, חודרנית ושלילית. במקרים קיצוניים מתרחשת נסיגה חברתית, הסתגרות וירידה דרסטית בפעילות ויצרנות. מצב זה נקרא, הפרעה דיסתימית או דיסתימיה.

דיסתימיה מאופיינת בתקופות של הפסקות בדכדוך בהן האדם חווה מצב רוח נורמאלי החל ממספר ימים ועד למספר שבועות, ולאדם הלוקה בהפרעה דיסתימית יש יכולת מסוימת לתפקד בחברה ולכן לעיתים קרובות הפרעה זו אינה מאובחנת. מצב דיכאוני זה נתפס לרוב כנטייה תמידית למועקה, למצב רוח ירוד ולדכדוך. אנשים אלו יתלוננו בעיקר על תיאבון ירוד או אכילת יתר, קושי להירדם או שינה מוגברת, עייפות תמידית וחוסר אנרגיה, קושי להתרכז בזמן קבלת החלטות ותחושה כללית של חוסר תקווה וייאוש.

בנוסף לדיסתימיה, דיכאון לובש צורה נוספת הנקרא דיכאון מג’ורי או קליני. דיכאון זה אינו קל, לרוב אינו חולף וללא הפסקות, כפי שניתן לראות בדיסתימיה. הדיכאון המג’ורי כולל בתוכו את שלל הסימפטומים המופיעים בהפרעה דיסתימית אך יחד עם זאת, אנשים הלוקים בדיכאון מסוג זה רואים, תופסים ומפרשים את העולם בדרך שלילית וחווים רגשות שליליים, בין אם כלפי עצמם, מרגישים חסרי ערך ובין אם כלפי אחרים, מאמינים שאינם אהובים ורצויים. אנשים דיכאוניים שוקעים לתוך עצבות וייאוש עמוקים, הם מסתגרים ומנתקים קשרים חברתיים, חווים התפרצויות בכי וזעם, ביקורת ושנאה עצמית, תחושות של חוסר אונים וחוסר תקווה, תחושת ריקנות ואפאתיה, הכוללים אובדן עניין והנאה במרבית תחומי החיים, המובילים לא פעם לתחושות ולמחשבות אובדניות.

להתפתחות של דיכאון קיימות סיבות פסיכו סוציאליות כמו, פגיעות מיניות במהלך הילדות, מצבים טראומטיים קיצוניים, אובדן של אדם קרוב ואירועי דחק (מצב של לחץ בעוצמה גבוהה מאוד) הנתפסים כמסכנים או כמאיימים על השלמות הפיזית והנפשית של האדם. אך יחד עם זאת מחקרים רבים מצביעים על נטייה גנטית לדיכאון, כלומר הסיכוי להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי חיים טראומטיים תלוי גם בנטייה הגנטית של האדם.

כיצד מטפלים?

הטיפול בדיסתימיה כמו גם בדיכאון מג’ורי הוא טיפול פסיכותרפויטי המתבצע בשתי שיטות נפרדות הניתנות לשילוב בעבודה עם מטופל :

1.השיטה הפסיכודינאמית. טיפול ארוך טווח המבוסס על שיחות עם פסיכותרפיסט, תוך התבוננות בחוויות ילדות   והבנת הקשר בין תחושת הייאוש וערך עצמי נמוך, להכשלה ולהענשה עצמית, במטרה לבחון את הסיבות לדיכאון, לפתור קונפליקטים בין המודע ללא מודע ולאתר שסתומים לפריקת כעסים שלא מצאו את ביטוים קודם לכן ועלולים לעמוד בבסיס הדיכאון.

2.השיטה הקוגניטיבית-התנהגותית. שיטה המתמקדת בהסתגלות לדרכי חשיבה חדשות יחד עם דרכי התנהגות חיוביים יותר כלפי פנים והחוצה. שיטה זו מבוססת על חיזוקים חיוביים, חיזוק תחושת המסוגלות ויכולת ההתמודדות.