לשבור את מעגל השתיקה

את/ה לא אשמ/ה. את/ לא עשית שום דבר רע שבגינו נפגעת. פגיעה מינית זה לא דבר שצריך להסתיר או להשתיק. אז למה זה כל כך קשה להבין ולהפנים את זה?

פגיעות מיניות על כל הרצף שלהם מהוות חדירה של גבולות הגוף והנפש ויוצרות לא פעם, טראומה מורכבת. פגיעה המינית בילדות בכלל וגילוי עריות (פגיעה מינית בתוך המשפחה) בפרט מותירה אחריה משקעים עמוקים ומורכבים מאוד, שמשפיעים על כל מהלך החיים של האדם שנפגע.

ילדות וילדים שעברו פגיעה מינית בילדותם גדלו בתחושה כי הם אשמים במה שקרה, לרוב זו הייתה הדרך שלהם להכניס היגיון בשיגעון. הם, לצורך הישרדותם הנפשית והפיזית היו חייבים למצוא צידוקים רציונאליים ונורמאליים למצב הלא נורמאלי בו הם נאלצו להיות. וגם כאשר מתרחשת הדחקה כמעט מוחלטת של הפגיעה המינית (יש לי תחושה מסוימת בגוף שמשהו קרה לי, אבל לא ברור לי בדיוק מה קרה) קיימת תחושת אשמה וצורך לפצות ולהיות ‘ילד/ה טוב/ה’ מבלי להבין עד הסוף את הסיבה לכך.

יצירת הסוד הנובעת מההסתרה וההשתקה שנכפית על הילדים תורמת גם היא לתחושת האשמה. כי הרי, אם אני שומר/ת סוד אז אני משתפ/ת פעולה ואם אני משתפ/ת פעולה אז בטח אני רציתי את זה, בטוח ביקשתי את זה. אבל אף אחד ואף אחת לא ביקש/ה להיפגע, אף ילד לא מבקש שאדם שהוא כל כך סומך עליו ותלוי בו, יפגע בו מינית וישאיר אותו חסר אונים ונטול כל יכולת להגן על עצמו.

תחושת האשמה מלווה ילדים וילדות שנפגעו מינית לאורך חייהם ועקב כך, הם עלולים לפתח אישיות מרצה אך יחד עם זאת, יצברו כעסים בעוצמות גבוהות שאותם הם ינסו לקבור. הם למדו כי את הכעס הם צריכים לשמור בפנים. בין היתר, בגלל הפחד להכיר בכך שאין דרך להצדיק את הפגיעה המינית ואת מעשיו של הפוגע, יחד עם הסביבה הקרובה שברוב המקרים, הרגישה שמשהו אינו תקין ולא עשתה דבר למנוע זאת.

בהכרה מסוג זה קיים קונפליקט מאוד קשה. כי מצד אחד עצם ההכרה וההפנמה מוביל להבנה שלא רק הפוגע הותיר אותי חסר/ת אונים אלא גם הסביבה הקרובה שלא ראתה מה קורה לי. אך במקביל מתקיימת הפנמה כי הפגיעה המינית לא הייתה באשמתי, לא רציתי את זה ולא ביקשתי להיפגע. לא מעט מטופלות מתארות את הקונפליקט הזה אך מבחינתן, לחיות ללא תחושת אשמה מתגבר על הכאב הכרוך בהבנה שאף אחד לא היה שם כדי לעצור את זה. מטופלת פעם אמרה לי: “אני לעולם לא אשכח את הרגע בו הבנתי שאני לא אשמה, זה כמו להיות בים והשמש בדיוק בגב ואני ממש חסרת משקל”.

הפגיעה המינית לאורך הילדות ע”י אדם קרוב יוצרת משבר אמון מאוד עמוק שמתפתח ומחריף עד לכדי חוסר אמון כמעט מוחלט בעולם. העולם אינו מקום בטוח ולכן אני לא יכול לסמוך על אף אחד, כל אחד יכול לפגוע בי. הקושי לתת אמון בסיסי באנשים מותיר לא פעם את הנפגעת בתחושה שהיא לבד בעולם ואין אף אדם, שיכול להוות חוף מבטחים.

 כיצד מטפלים?

הטראומה וההשלכות של פגיעה מינית בכלל ושל פגיעה מינית לאורך הילדות, בפרט, לעיתים קשות מנשוא ומשפיעות על חייו של האדם בצורה הרסנית. לכן טיפול פסיכותרפויטי דינמי נמצא כטיפול היעיל ביותר. טיפול ארוך טווח המבוסס על שיחות עם פסיכותרפיסטית שכולל בתוכו עיבוד של ההשלכות הנובעות מהפגיעה המינית ומשפיעות עד היום, תוך התבוננות באירועי הילדות הטראומטיים, עיבודם ויצירת תחושת שליטה בהווה.